נושא כבד 

הכבד הינו איבר גדול הממוקם במרכז הימני של הגוף וכשמו כן הוא - גדול וכבד.

פונקציות רבות יש לו - הוא האחראי למשל על ייצור מלחי המרה המשמשים לעיכול השומנים, הוא אחראי על ויסות רמת איזון ההמוגלובין בדם, על משק הסוכר והשומן וחלק עיקרי וחשוב בתפקודיו הוא פירוק רעלים (אלכוהול בכלל זה).

כבד יש רק אחד ולפיכך כשהכבד נפגע במחלות ספציפיות הפוגעות בו כמו שחמת הכבד (צירוזיס), הפטיטיס מסוגים B או C, גידולי כבד למיניהם וכן הרעלות הפוגעות בו - הרי אין לו תחליף ואז השתלת כבד היא בלתי נמנעת. בשונה מתפקודי כליה, בהם יכול מי שסובל מכשל כלייתי להמשיך ולחיות (אם כי חיים שאיכותם אינה טובה) ע"י כך שיעבור טיפולי דיאליזה - הרי הטיפול האולטימטיבי (בכשל הכבד כמו גם בכשל כליות) הוא השתלה. לגבי הכבד אין טיפול שיכול להחליף את תפקודיו ועל כן הניסיון למלא את החסר ע"י תחליפים מן החי יכול להיות זמני בלבד ובפשטות - הכבד יחיד ומיוחד ואין לו תחליף.

מן הראוי לציין כי כדי לא להגיע למצב חירום (המצוי אצל אלכוהוליסטים למשל) בו הכבד מפסיק לפעול, צפייה פני עתיד מאפשרת העברה של אונה של הכבד מן החי, מקרוב משפחה של המושתל בדרך כלל, להשתלה בגופו, הליך שסיכוייו בדרך כלל טובים אצל אנשים בריאים ובעיקר מהורים לילדים. מושתל כבד כזה נחשב לנכה בשיעור גבוה בהיותו תלוי בתרופות נוגדות דחייה כל ימיו, תרופות שהן עצמן גורם מסרטן חזק.

ובביטוח הלאומי:

מהבחינה המשפטית קיימת בעיה מובנית במי שנפגע בכבד אם אין הגדרה מדויקת לאותה הפגיעה. כאשר איבד אדם איבר זוגי כגון: עין, כליה, ריאה וכיוצא באלה עדיין הוא יכול לחיות בצורה סדירה (אם כי במוגבלות) והנכות הנקבעת על כך אינה פחותה מ- 30%.

לעומת זאת יכול אדם לאבד יותר ממחצית מהכבד ועדיין יהיה נתון לחסדיה של הועדה הרפואית - האם הטענה שכעת הוא חשוף יותר לאי תפקוד כבדי תתפוס בעיני הועדה הרפואית המעריכה את הנכות על דרך ההשוואה לאיבוד איבר זוגי כנ"ל? לא בטוח!

היה והועדה מעריכה את תפקוד הכבד הנותר לפי פרמטרים של בדיקות כימיות (תפקוד אובייקטיבי) יתכן שלא תקבע נכות כלל. לעומת זאת אם הולכים לפי הקריטריון המספרי הרי שמחצית הכבד היא שוות ערך לכליה אחת (אם תרצו) ואז העובדה שאין המדובר באיבר זוגי לא צריכה להיות דווקא בעוכרי הנפגע, אלא להיפך.

לדוגמא נפגעת שהגישה תביעה לנכות כללית בשל המנגיומה של הכבד (גידול שפיר) (שמטופל רק כאשר גודלו עולה על cc5 ויותר), נותחה פעמיים כאשר גידול זה חזר ואיבדה למעלה ממחצית הכבד.

הועדה הרפואית לא קבעה לה נכות כלשהי בגין מצב זה כאשר לא מצאה בתקנות הנכות סעיף נכות המדבר על כריתה של חלקים מן הכבד ובשל כך נדחתה תביעתה לנכות כללית.

בפניה חוזרת לבית הדין לעבודה, בטענות שהושמעו לעיל (השוואה לעין, כליה וכו') קיבלה הועדה החלופית את הטענה שיש להעריך נכות הנובעת מכך ולא להותיר את הנפגעת כאילו הכול תקין והנפגעת זכתה להכרה בנכות כללית ולקצבה בהתאם.

כלפי החלטתה של הועדה הרפואית המקורית עולה תחושה שנגרם עיוות דין, ולכן כשהפגיעה בכבד ניכרת - היתה נדרשת פעולה במישור המשפטי.

ע. שילוני עורך דין נזקי גוף